מפת האוקיינוס השקט שפורסמה על ידי NASA ב-23 באוקטובר 2026 סופרת כמעט לחלוטין על ידי צבעים: אזורים אדומים עצומים משתרעים לאורך קו המשווה. הם מייצגים פני ים גבוהים מערכו הרגיל בתקופה זו. ההשוואה לאוקטובר 1997, שנתו של אל ניניו הגדול, מספקת אמת מידה היסטורית. זה לא אומר ששני הפרקים יפיקו בדיוק את אותן השלכות.
מה בעצם מודד Sentinel-6?
מד גובה מכ"ם שולח פולסים אל האוקיינוס ומודד את הזמן שלוקח להד לחזור. על ידי שילוב זמן זה עם המיקום המדויק של הלוויין ותיקונים אינסטרומנטליים, מדענים מעריכים את גובה פני הים. לכן המפה לא מציגה את הטמפרטורה ישירות ולא עננים: היא מציגה חריגת גובה בהשוואה להתייחסות. עבור אוקטובר 2026, NASA משתמש בנתונים של Sentinel-6 Michael Freilich; עבור אוקטובר 1997, אלה של TOPEX/Poseidon.
מדוע ים גבוהים מלווים את אל ניניו
במהלך אל ניניו, רוחות הסחר נחלשות ומים חמים שהצטברו במערב האוקיינוס השקט נעים לכיוון המרכז והמזרח. מים חמים יותר מתרחבים, מה שעוזר להעלות את פני השטח באופן מקומי. גלי האוקיינוס הידועים בשם קלווין תורמים להעברת החום הזה לכיוון מזרח. מפות הגובה מאפשרות לעקוב אחר התפתחות זו לאורך אלפי קילומטרים, עם רצף של מדידות לוויינים עוד משנות ה-90.
עם זאת, יש לקרוא מפות כחלק ממערכת תצפית. מדענים מצליבים את גובה הים עם טמפרטורות פני השטח, מדידות מצוף, רוחות ונתונים אחרים. אזור אדום אינו טמפרטורה המוצגת במעלות ואינו הוכחה לכך שיירד גשם במיקום נתון. העוצמה הכוללת של אל ניניו ומזג האוויר המקומי הם שני נושאים שונים.
ולגבי אפריקה?
פרקים קודמים של אל ניניו נקשרו לבצורות בדרום אפריקה, אך ההשפעה משתנה לפי אזור, עונה ותפוצת האטמוספירה של השנה. לכן איננו יכולים להסיק ממפה זו של האוקיינוס השקט בלבד את כמות המשקעים בקמרון, בסאהל או בדרום אפריקה. לשימוש חקלאי או ניהול סיכונים, יש להתייעץ עם תחזיות עונתיות אזוריות מעודכנות ואי הוודאות שלהן.
הערך של לוויינים אלה הוא להפוך את האבולוציה הפלנטרית לגלויה בשלב מוקדם מספיק כדי להעשיר מודלים וניטור. הקריאה הנכונה היא אפוא: "הנה אות אוקיינוס חזק לניתוח", ולא "הנה תחזית מזג האוויר של מחר".